הפרעות אכילה השמנה: הקשר להשמנת יתר, תסמינים וטיפול

הפרעת אכילה השמנה – מה הקשר?

הפרעות אכילה השמנה הן נושא מורכב הנוגע הן לבריאות הגוף והן לבריאות הנפש. מדובר במצבים שבהם אכילה אינה מונעת רק מצורך פיזיולוגי, אלא משמשת לעיתים קרובות כמנגנון התמודדות רגשי – מה שעלול להוביל להתנהגויות אכילה לא־בריאות ולהשפיע על משקל הגוף ואף להוביל להפרעת אכילה השמנה. במאמר מעמיק זה נבחן מהן הפרעות אכילה, כיצד הן מתקשרות להשמנת יתר, אילו סוגי הפרעות אכילה קיימים, כיצד לזהות תסמינים אופייניים, ואילו אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה ובהשמנת יתר זמינות כיום. המידע מבוסס על ידע מחקרי עדכני וכתוב בגישה אמפתית ומעצימה, כדי לסייע לכולנו – הן לקוראים המתמודדים אישית עם הנושא והן לאנשי מקצוע – להבין כיצד שיפור והחלמה הם אפשריים.

מה זה הפרעות אכילה?

מה זה הפרעות אכילה? הפרעות אכילה הן קבוצת מצבים פסיכולוגיים המאופיינים בדפוסי אכילה לא־מאוזנים ובהתעסקות מוגזמת במזון, במשקל או בדימוי גוף. חשוב להדגיש שזו לא בחירה מודעת או “חוסר כוח רצון”, אלא מצבים רפואיים ונפשיים מורכבים. הפרעות אכילה יכולות לכלול הגבלה חמורה של צריכת מזון, אכילת כמויות גדולות בזמן קצר, התנהגויות “טיהור” (כגון הקאה מכוונת) או שילוב של דפוסים אלו. לרוב, יש בהפרעות אלה מרכיבים רגשיים עמוקים – לדוגמה, שימוש באוכל כדי להתמודד עם מתח, כאב נפשי או תחושת אובדן שליטה. הפרעות אכילה נעות על פני טווח רחב: חלקן מובילות לירידה קיצונית במשקל ולתת-תזונה, ואחרות עשויות לגרום דווקא להשמנת יתר או לתנודות חדות במשקל. במקרים רבים, האדם השרוי בהפרעת אכילה חווה עיסוק אובססיבי במזון ובגוף, תחושות אשם ובושה, ופגיעה בתפקוד היומיומי והבריאותי.

הפרעת אכילה השמנה – מה הקשר?: הפרעות אכילה והשמנת יתר לעיתים קרובות שלובות זו בזו. למשל, אדם עשוי לסבול מאכילה רגשית או אכילה כפייתית (בולמוסי אכילה) כדרך להתמודד עם רגשות קשים, מה שעלול לאורך זמן להוביל לעלייה במשקל ולהשמנת יתר. מחקרים אכן מראים ששכיחות הפרעות אכילה בקרב אנשים עם עודף משקל או השמנת יתר היא גבוהה משחשבנו, אך לעיתים קרובות מצבים אלו נותרים ללא אבחון וללא טיפול. במילים אחרות, ייתכן שאדם המתמודד עם השמנה סובל למעשה מהפרעת אכילה לא מאובחנת, כמו הפרעת אכילה בולמוסית (Binge Eating Disorder – BED), שבה הוא חווה התקפי זלילה חוזרים. חשוב להבהיר: לא כל אדם עם השמנת יתר סובל מהפרעת אכילה, אך כאשר עודף משקל מלווה באכילת יתר כפייתית או בהתנהגויות אכילה חריגות, כדאי לשקול הערכה מקצועית. הבנת הקשר בין השניים חיונית לטיפול נכון – התמקדות רק בהרזיה ללא התייחסות לדפוסי האכילה והנפש עלולה לפספס את שורש הבעיה.

סוגי הפרעות אכילה

סוגי הפרעות אכילה מוגדרות משתנות בחומרתן ובהתנהגויות המאפיינות אותן. להלן שלושה סוגים נפוצים:

• אנורקסיה נרבוזה (Anorexia Nervosa): הפרעה המאופיינת בהגבלת אכילה קיצונית והרעבה עצמית מכוונת. הסובלים מאנורקסיה עוסקים באופן כפייתי במשקלם ובקלוריות, לרוב רואים עצמם בעלי משקל עודף למרות שהם בתת-משקל, ומתמודדים עם פחד עז מעלייה במשקל. מצב זה מוביל לתת-תזונה, חולשה גופנית, בעיות רפואיות קשות (כגון פגיעה בלב, באיזון ההורמונלי ובבריאות העצם) ואף סכנת חיים. אנורקסיה נפוצה יותר בקרב נשים צעירות, אך מופיעה גם בקרב גברים. למרות שאנורקסיה מובילה בדרך כלל לירידה דרסטית במשקל, חשוב להזכיר שקיימת גם “אנורקסיה לא טיפוסית” שבה אדם סובל מכל התסמינים הפסיכולוגיים של אנורקסיה אך נותר במשקל תקין או גבוה – מצב העלול להיות מוסתר ואף לקבל עידוד חברתי על ה”משמעת” לכאורה.

• בולימיה נרבוזה (Bulimia Nervosa): הפרעת אכילה המאופיינת בדפוס מחזורי של בולמוסי אכילה (התקפי זלילה בלתי נשלטים של כמויות מזון גדולות תוך זמן קצר) ולאחריהם התנהגויות “פיצוי” לא בריאות כדי לא לעלות במשקל – לרוב הקאה מכוונת, שימוש במשלשלים או אימונים כפייתיים. בניגוד לאנורקסיה, אנשים עם בולימיה יכולים להיות בכל טווח משקל (תת-משקל, משקל תקין או עודף). ההתקפים מתרחשים בדרך כלל בהיחבא, מלווים בתחושת חוסר שליטה במהלך הבולמוס ואחריו בתחושות אשמה ובושה קשות. בולימיה עלולה לגרום לבעיות בריאות כגון הפרעות אלקטרוליטים, נזק לשיניים ולמערכת העיכול, בעיות לב ועוד. ההתעסקות בסודיות והבושה מקשות על הסובלים מבולימיה לפנות לעזרה.

• הפרעת אכילה בולמוסית (Binge Eating Disorder – BED): מוכרת גם כהפרעת אכילה כפייתית או אכילת יתר התקפית. זוהי אחת ההפרעות הנפוצות ביותר – למעשה, יותר אנשים סובלים מ-BED מאשר מבולימיה ואנורקסיה גם יחד. בהפרעה זו האדם חווה התקפי אכילה בלתי נשלטים (בולמוסים) ללא התנהגויות פיצוי אחר כך. במהלך ההתקף נצרכות כמויות גדולות מאוד של מזון בפרק זמן קצר, תוך תחושת חוסר שליטה (כאילו “אי אפשר לעצור”). מאפיינים אופייניים כוללים אכילה מהירה מהרגיל, אכילה עד תחושת מלאות מכאיבה, אכילה אף כשלא חשים רעב פיזי, אכילה לבד בסתר מתוך בושה, ורגשות גועל, דיכאון או אשמה אחרי ההתקף. רבים מהמתמודדים עם BED נמצאים בעודף משקל או השמנת יתר, אם כי לא כולם. חשוב לציין שרבים מנסים שוב ושוב “דיאטות” כדי לשלוט באכילה, אך מעגל הרעב-זלילה-אשמה מקשה על הירידה במשקל ללא טיפול מתאים. הפרעת אכילה בולמוסית עשויה להוביל לסיבוכים בריאותיים הקשורים להשמנה (סוכרת, לחץ דם גבוה, בעיות מפרקים וכו’) וגם למצוקה נפשית ניכרת. החדשות הטובות הן שזו הפרעת אכילה ניתנת לטיפול, וכאשר מטפלים בה כראוי רואים שיפור ניכר הן בדפוסי האכילה והן במשקל ובבריאות הכללית.

בנוסף לשלוש הפרעות מרכזיות אלו, קיימות הפרעות אכילה ולקויות אכילה נוספות, כגון הפרעת אכילה נמנעת/מגבילה (ARFID), או מצבים בלתי מוגדרים רשמית שבהם ישנם דפוסי אכילה בעייתיים (לדוגמה, אכילה רגשית כתוצאה ממתח או דיכאון, או אכילת יתר מתמשכת ללא התקפים מובהקים). גם אם דפוסים אלה אינם עומדים בכל הקריטריונים לאבחנה רשמית, הם עלולים לגרום למצוקה ולנזק בריאותי ומצדיקים התייחסות וטיפול. זכרו: כל מצב בו האוכל והמשקל הופכים למקור עיקרי לחרדה, בושה או הפרעה בתפקוד – ראוי לתשומת לב מקצועית אוהדת.

הקשר בין הפרעות אכילה להשמנת יתר

הקשר בין הפרעות אכילה לבין השמנת יתר מורכב ועדין. מצד אחד, השמנת יתר יכולה להיות תוצאה של הפרעת אכילה; מצד שני, עודף משקל כשלעצמו עשוי להפוך לטריגר או לגורם סיכון להתפתחות הפרעת אכילה. נבחן כמה היבטים של קשר זה:

• בולמוסים ועלייה במשקל: כפי שתואר, הפרעות כמו BED מתבטאות בהתקפי אכילה חוזרים. באופן לא מפתיע, צריכת קלוריות עצומה בפרקי זמן קצרים עלולה להוביל לעלייה משמעותית במשקל. אכילה כפייתית ממושכת היא אחד הגורמים השכיחים להשמנת יתר. מחקרים מעידים כי בקרב הפונים לטיפולי ירידה במשקל, אחוז לא מבוטל סובלים מהתקפי אכילה כפייתיים או BED – הרבה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. משמעות הדבר היא שחלק מהאנשים עם השמנה אינם מתמודדים “רק” עם בעיית משקל, אלא עם הפרעת אכילה בסיסית שמזינה את העלייה במשקל. במצב כזה, דיאטה רגילה ללא טיפול בהפרעה עשויה להיכשל או להוביל ל”יו-יו” של משקל. גישה נכונה תטפל תחילה בהתנהגויות האכילה הבעייתיות וברגשות סביבן, ורק אחר כך תתמקד בירידה במשקל.

• דיאטות קיצוניות וסיכון להפרעה: באופן פרדוקסלי, הניסיון להילחם בהשמנת יתר באמצעים לא מתאימים עלול לתרום להתפתחות הפרעת אכילה. בני נוער ומבוגרים בעלי עודף משקל הנתונים ללחץ חברתי לרדת במשקל, פונים לעיתים לדיאטות כסאח או לצומות ממושכים. דיאטות מחמירות אלה מעלות את הסיכון להתפתחות התקפי זלילה עקב הרעבה פיזית ורגשית. מחקרי אורך מצאו כי צעירים שסווגו כבעלי עודף משקל או השמנה והחלו בדיאטות נוקשות נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות אכילה בהמשך. למשל, נער שמרעיב עצמו ביום שלם כדי “לפצות” על אכילה, עלול בערב לחוות בולמוס של אכילה – וכך מתחיל מעגל הפרעה.

• סטיגמה ומשקל כמוקד זהות: רבים מהמתמודדים עם השמנה חווים דימוי גוף שלילי ולחץ חברתי אדיר לרזות. למרבה הצער, הסטיגמה החברתית סביב השמנה (“Fat Shaming”) עלולה לגרום לבושה וחרדה שמזינות עוד יותר את ההפרעה. ישנם מקרים שבהם אדם במשקל גבוה מפתח הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה או בולימיה בעקבות התעמרות ובריונות על רקע משקל – הוא מתחיל לנסות לרדת במשקל בכל מחיר, וההגבלות או ההקאות יוצאות משליטה. חשוב לדעת שגם רופאים ואנשי מקצוע לא תמיד מזהים הפרעת אכילה אצל מטופלים בעלי השמנה, לעיתים מתוך הנחה ש”הירידה במשקל חיובית”. למשל, מטופל שהיה בעודף משקל גדול והוריד קילוגרמים רבים בזמן קצר עקב הפרעת אכילה, עלול לקבל שבחים על ה”הישג” מבלי שהגורם המסוכן יזוהה. לכן, יש להעלות מודעות שהפרעות אכילה מופיעות בכל הגדלים – אדם יכול לסבול מהפרעה חמורה גם אם הוא אינו רזה כלל.

• השמנת יתר בילדים והפרעות אכילה: קשר עדין במיוחד קיים אצל ילדים ובני נוער. השמנה בגיל צעיר עלולה לפגוע בביטחון העצמי ולמשוך הערות פוגעניות, מה שמגביר סיכון להתנהגויות אכילה מסוכנות (כמו דילוג על ארוחות, הקאה עצמית אצל נערות, או כפייתיות סביב אוכל אצל נערים). נתונים עדכניים מצביעים על עלייה חדה בהפרעות אכילה בקרב צעירים בתקופת מגפת הקורונה, וכן על כך שאחד מכל חמישה ילדים מציג התנהגויות אכילה לא־בריאות (כמו הגבלת אוכל חמורה או פעילות גופנית אובססיבית) אף אם לא אובחן בהפרעה רשמית. השיעורים גבוהים במיוחד בקרב ילדות ונערות ובקרב ילדים עם BMI גבוה. עובדה זו מדגישה כמה חשוב לנקוט גישה רגישה וזהירה בטיפול בהשמנת יתר בילדים (נרחיב על כך בהמשך), על מנת שלא לעודד בלי כוונה התפתחות הפרעת אכילה אצל הצעירים.

לסיכום סעיף זה, הפרעות אכילה והשמנה חולקות גורמי סיכון והשפעות הדדיות. גורמים ביולוגיים (נטייה גנטית, שיבוש במנגנוני רעב ושובע), גורמים פסיכולוגיים (דימוי גוף, טראומה, דיכאון) וגורמים חברתיים (לחץ תרבותי לרזון, נורמות אכילה בסביבה) – כולם משחקים תפקיד. על כן, כל עודף משקל משמעותי המצטבר במהירות, או שינויי משקל קיצוניים, צריכים להדליק נורה אדומה לגבי אפשרות של הפרעת אכילה ברקע. במצב כזה, פנייה לאבחון מקצועי יכולה לאפשר טיפול מוקדם וממוקד, ובכך לסייע גם בירידה בריאה במשקל וגם בשיפור הבריאות הנפשית.

תסמינים מרכזיים לזיהוי הפרעות אכילה

זיהוי הפרעות אכילה: תסמינים וסימני אזהרה מוקדמים יכולים להציל חיים ולמנוע סבל ממושך. הפרעות אכילה, מטבען, מלוות בסודיות ובהכחשה, ולכן על בני משפחה, חברים ואנשי מקצוע להיות ערים לדפוסים מחשידים. להלן תסמינים מרכזיים שעשויים להצביע על קיום הפרעת אכילה כלשהי:

• שינויים קיצוניים במשקל: ירידה דרסטית ומהירה במשקל (מעידה על אנורקסיה או בולימיה) או עלייה משמעותית וקצרה בזמן (עשויה להעיד על אכילה בולמוסית). גם תנודות חוזרות בין עלייה וירידה (“דיאטת יו-יו”) עלולות לרמוז על דפוסי אכילה לא תקינים. חשוב לזכור שלא תמיד משקל נמוך הוא הסימן – אנשים עם הפרעת אכילה יכולים להיראות במשקל תקין או גבוה. לכן יש לשים לב לשינויים יחסית למשקל ההתחלתי של האדם ולא רק למדד מוחלט.

• התנהגות אכילה חריגה: דפוסי אכילה לא רגילים כמו דילוג על ארוחות דרך קבע, מצבי בולמוסי אכילה בהם נעלם מזון בכמויות גדולות, אכילה בסתר (מציאת עטיפות מזון מוחבאות בחדר, למשל), אכילה לילית חוזרת, או לעומת זאת הימנעות מאכילה ליד אחרים ו”לכאורה כבר אכלתי”. גם התעסקות טקסית באוכל – חיתוך למנות זעירות, לעיסה איטית מאוד, סידור האוכל בצלחת בצורה אובססיבית – יכולה להעיד על בעיה.

• עיסוק יתר במשקל, קלוריות ודימוי גוף: אדם עם הפרעת אכילה מרבה לדבר על אוכל, קלוריות, דיאטות ומשקל. ייתכן שהוא שוקל עצמו לעיתים קרובות או בודק במראה/בגדים באובססיביות. הערכה עצמית הופכת תלויה במספר שעל המשקל. למשל, נערה יכולה להביע אמירות תכופות שהיא “שמנה מדי” גם כשמשקלה תקין, או בחור צעיר עשוי להימנע מהליכה לים בשל בושה בגופו. כשהגוף הופך למקור עיקרי לביקורת עצמית, זה סימן אזהרה משמעותי.

• שינויים רגשיים והתנהגותיים: הפרעות אכילה נלוות לרוב בשינויים במצב הרוח ובהתנהגות. יש לשים לב לסימני דיכאון, חרדה או עצבנות מוגברת, במיוחד סביב זמנים של אכילה. אדם עם הפרעת אכילה עלול להפוך למסתגר, להתרחק מפעילויות חברתיות (בעיקר כאלו הכוללות אוכל כמו ארוחות משפחתיות), להראות סימני כפייתיות או שליטה מוגזמת בתחומים אחרים. תחושות של אשמה, בושה ושנאה עצמית לאחר אכילה נפוצות מאוד. לדוגמה, מתבגר שחווה התקף זלילה עשוי להיכנס למצב רוח דיכאוני של שעות או ימים בעקבותיו.

• סימנים פיזיים ובריאותיים: כל הפרעת אכילה מתמשכת משפיעה על הבריאות הפיזית. הסימנים הפיזיים תלויים בסוג ההפרעה: באנורקסיה נראה לעיתים קרובות רזון קיצוני, חולשה, סחרחורות, רגישות לקור, נשירת שיער, עור יבש, אצל נערות ונשים הפסקת וסת. בבולימיה עשויות להופיע פציעות בקצות האצבעות (כתוצאה מהקאה מכוונת תכופה), נפיחות בבלוטות הרוק (בלוטות לחי), פצעי שיניים וחניכיים כתוצאה מחשיפה לחומצת קיבה, ופצעי קיבה או גרון. בהפרעת אכילה בולמוסית והשמנה ייתכנו סימני סוכרת (צימאון מוגבר, שתן תכוף), יתר לחץ דם, בעיות מפרקים, הזעה מוגברת, ועוד. סימנים כלליים שיכולים להופיע בכל הפרעת אכילה כוללים עייפות כרונית, קשיי ריכוז, הפרעות שינה, ואפילו התעלפויות. שינויים גופניים בלתי מוסברים – כמו חולשה מתמשכת, עיכוב בריפוי פצעים, ירידה בחום הגוף – לצד התנהגויות אכילה מוזרות, אמורים להעלות חשד ולהוביל לפנייה להערכה רפואית.

אם אתם מזהים כמה מהתסמינים הללו אצל מישהו קרוב (או אצלכם), אל תתעלמו. עדיף להתייעץ עם איש מקצוע (רופא, פסיכולוג, דיאטנית) ולקבל חוות דעת, מאשר להמתין שהמצב יחמיר. הפרעות אכילה, מטבען, נוטות להחמיר עם הזמן אם לא מטפלים בהן. התערבות מוקדמת יכולה למנוע סיבוכים רפואיים קשים ולהגדיל את סיכויי ההחלמה. חשוב לגשת לנושא ברגישות – לא להאשים או לשפוט, אלא להביע דאגה ואכפתיות, ולהציע עזרה במציאת טיפול מתאים.

טיפול בהפרעת אכילה השמנה

טיפול בהפרעות אכילה חייב להיות רב-תחומי ומותאם אישית, שכן הפרעות אלה משפיעות על הנפש והגוף גם יחד. החדשות המעודדות הן שטיפול מתאים יכול להביא להחלמה מלאה או לשיפור משמעותי במצב. הגישות העדכניות מדגישות טיפול ביו-פסיכו-סוציאלי – כלומר שילוב של התערבויות פסיכולוגיות, תזונתיות ורפואיות, תוך התייחסות לגורמים ביולוגיים, נפשיים וחברתיים. נפרט את מרכיבי הטיפול העיקריים:

גישות טיפוליות פסיכולוגיות

הטיפול הפסיכולוגי הוא אבן הפינה ברוב תוכניות הטיפול בהפרעות אכילה. לפי קווי מנחה עדכניים, טיפול פסיכולוגי מהווה קו ראשון לטיפול הן במבוגרים (בבולימיה ובהפרעת אכילה בולמוסית) והן בבני נוער וילדים הסובלים מהפרעות אכילה. כמה שיטות יעילות במיוחד הינן:

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): שיטה ממוקדת המשמשת כטיפול מוביל בבולימיה ובהפרעת אכילה בולמוסית. בטיפול זה עובדים עם המטופל על זיהוי דפוסי חשיבה מעוותים לגבי אוכל ומשקל (למשל “אני כישלון כי אכלתי עוגה”) ושבירת הקשר האוטומטי בין מחשבות אלו להתנהגויות מזיקות (כמו התקפי אכילה או הקאה). המטופל לומד כלים לוויסות דחפים, לניהול רגשות קשים מבלי לפנות לאוכל, ולבניית הרגלי אכילה סדירים. ישנו גם מודל מתקדם הנקרא CBT-E (הגישה הקוגניטיבית-ההתנהגותית המוארכת) המותאם ספציפית להפרעות אכילה. טיפולי CBT יכולים להיות אינדיבידואליים או קבוצתיים, ולעיתים קרובות כבר תוך 20 מפגשים ניתן לראות ירידה משמעותית בתדירות הבולמוסים או בהתנהגויות ההרעבה.

• טיפול בין-אישי (IPT): גישה פסיכותרפית המתמקדת בשיפור מערכות יחסים ודפוסי תקשורת. הפרעות אכילה קשורות לא פעם לקשיים ביחסים (קונפליקטים במשפחה, בדידות, אבל או פרידה). באמצעות IPT, המטופל מבין כיצד אירועים חברתיים ורגשות הנובעים מהם משפיעים על דפוסי האכילה שלו, ולומד דרכי התמודדות בריאות יותר. מחקרים הראו ש-IPT יעיל במיוחד עבור הסובלים מבולמיה ומאכילה בולמוסית, לעיתים קרובות כתחליף או בנוסף ל-CBT.

• טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT): במקרים שבהם יש קושי משמעותי בוויסות רגשי (למשל מטופלים הנוטים לעבור מקצוות של שליטה מוחלטת בהרעבה להתפרצות בולמוס, או כאלה עם נטייה לפגיעה עצמית), DBT יכול לעזור. טיפול זה, שפותח במקור להפרעת אישיות גבולית, מלמד כלים לניהול רגשות סוערים, סובלנות למצוקה ללא פניה להרגלים מזיקים, ושיפור מערכות יחסים. הוא יכול להועיל במיוחד כשיש הפרעת אכילה לצד דיכאון, חרדה או טראומה.

• טיפול משפחתי מבוסס-משפחה (FBT): בגיל ההתבגרות, מעורבות המשפחה חיונית. גישת FBT (נקראת גם “שיטת מודסלי”) רותמת את ההורים כשותפים פעילים בהשבת הילד למשקל בריא ובהפסקת דפוסי האכילה המסוכנים. למשל, בהפרעת אנורקסיה בנערות מתבגרות, ההורים מדריכים לתת לבתם ארוחות מזינות ולפקח עליה מקרוב, תוך תמיכה רגשית ואי-האשמה. מחקרים הראו שגישה זו יעילה מאוד בהשגת שיפור אצל מתבגרים עם אנורקסיה, יותר מטיפול פרטני בגיל זה. גם בבולימיה של מתבגרים, מעורבות הורים חשובה לפיקוח (למשל מניעת גישה לכמויות גדולות של מזון, והשגחה אחרי ארוחות למניעת הקאה).

• קבוצות תמיכה וטיפול קבוצתי: עבור רבים, קבוצה טיפולית מהווה סביבה מעצימה – לשמוע אחרים המשתפים בהתמודדויות דומות מפחית את תחושת הבדידות והבושה. ישנן קבוצות תמיכה בהנחיית אנשי מקצוע, בהן לומדים ומתאמנים יחד על אכילה קשובה, דימוי גוף חיובי והתמודדות בריאה. גם קבוצות לעזרה עצמית (כמו O.A. – אכלני יתר אנונימיים) קיימות, והן יכולות לתת משענת קהילתית לאורך תהליך ההחלמה.

תמיכה תזונתית ושינוי הרגלים

היבט חיוני נוסף הוא טיפול תזונתי ע”י דיאטנית קלינית המתמחה בהפרעות אכילה. מטרות העבודה התזונתית הן להחזיר את הגוף למצב תזונתי תקין ובמקביל לשנות בהדרגה את יחס המטופל לאוכל. מרכיבים טיפוסיים כוללים:

• בניית תוכנית אכילה מאוזנת: לאחר תקופה של כאוס אכילתי (אם בהרעבה ואם בבולמוסים), המטרה הראשונית היא ליצור שגרה של ארוחות סדירות ומאוזנות לאורך היום. הדיאטנית בונה עם המטופל תוכנית אישית, הכוללת לרוב 3 ארוחות עיקריות ו-2–3 ארוחות ביניים ביום, עם שילוב של כל אבות המזון. ארוחות סדירות עוזרות לווסת את מנגנון הרעב והשובע הטבעי ולמנוע מצבי רעב קיצוני שעלולים להצית בולמוס. למשל, מטופל עם אכילה בולמוסית שלרוב מדלג על ארוחת בוקר וצהריים ומגיע לערב מורעב, ילמד לאכול משהו כבר בבוקר ובצהריים כדי להפחית את הדחף להתקף בערב.

• עבודה על פחדים מאוכל: בהפרעות אכילה רבות יש “פחד ממזון” – למשל פחד מפחמימות או משומנים. הדיאטנית תעבוד יחד עם המטופל לחסל את הדמוניזציה של מזונות מסוימים. זה כולל הדרכה על חשיבות התזונה המגוונת לגוף, ולעיתים קרובות חשיפה הדרגתית למזונות “מפחידים” במסגרת בטוחה. כך, מישהי עם אנורקסיה שלמד להפחד מלחם או שוקולד, תתאמן לצרוך כמויות קטנות מהם, תחילה אולי בנוכחות המטפלת, כדי לנרמל זאת ולראות שאין “אסון”. במקביל, מלמדים אכילה מודעת (Mindful Eating) – להתמקד בטעם, ברעב ובשובע, ולהחזיר את ההנאה שבאוכל ללא רגשות אשם.

• התמודדות עם אכילה רגשית: מכיוון שעבור רבים אכילת יתר או התקפי זלילה משמשים כהתמודדות רגשית, מרכיב חשוב הוא זיהוי הטריגרים הרגשיים ולמידת אסטרטגיות חלופיות. כאן יש לעיתים חפיפה עם הטיפול הפסיכולוגי. הדיאטנית יכולה להציע למטופל לנהל יומן אכילה ורגש – רישום של מה אכל, מתי, ומה הרגיש לפני/אחרי. כך מזהים דפוסים (למשל: “שמתי לב שכל פעם שאני לחוץ בבוקר בעבודה, אני מוצא את עצמי מול חבילת עוגיות אחר הצהריים”). עם המודעות הזו, המטופל מונחה להכין “ערכת כלים” למצבים מכאיבים – כמו שיחה עם חבר, יציאה להליכה, תרגילי נשימה – במקום לפנות אוטומטית למקרר. טיפ מעשי: בזמן דחף לבולמוס, לנסות לדחות את האכילה ב-10 דקות ולהעסיק את עצמכם במשהו אחר; לעיתים קרובות הגל יעבור והשליטה תחזור.

• מעקב רפואי על מצב התזונה: בחלק מהמקרים, בעיקר באנורקסיה או כשהמשקל נמוך מאוד, המטרה הראשונית היא השבת משקל תקין. הדיאטנית קובעת יעדי משקל הדרגתיים ועובדת בצמוד לרופא כדי לוודא שעלייה במשקל מתרחשת בצורה בריאה (איזון אלקטרוליטים, מניעת תסמונת הזנה מחדש וכו’). גם במצבי השמנה קיצוניים, הדגש הראשוני הוא על שיפור איכות התזונה – הפחתת מזון מעובד וסוכר מוסף, והוספת מזונות מזינים – ולאו דווקא ירידה מיידית במשקל. כשהגוף מקבל את שהוא צריך באופן מאוזן וסדיר, תהליך ההבראה הנפשית גם הוא מואץ.

טיפול רפואי ותרופתי

בהתאם לצורך, משולבות גם התערבויות רפואיות בטיפול בהפרעות אכילה. זה כולל:

• טיפול במצבים רפואיים דחופים: במקרים חמורים, יש לטפל תחילה בסכנות רפואיות מיידיות. למשל, אדם עם אנורקסיה במשקל קריטי עשוי להזדקק לאשפוז להזנה בהשגחה, להשבת מאזן מלחים, ולטיפול בסיבוכים (כמו הפרעות קצב לב או כשל כלייתי). בבולימיה, אם מתגלים חוסרים תזונתיים, נזק לוושט, או הפרעות בקצב הלב כתוצאה מהקאות – מטפלים בכך באופן דחוף. לאחר ייצוב רפואי, ניתן להמשיך בטיפול אמבולטורי (מרפאתי). חשוב שאנשי רפואה (רופאי משפחה, רופאי ילדים) יהיו חלק מהמעגל הטיפולי כדי לנטר שינויים פיזיים לאורך הדרך.

• תרופות לטיפול בהפרעת אכילה: אין “גלולת קסם” להפרעות אכילה, אך קיימים טיפולים תרופתיים שעשויים לעזור בתסמינים מסוימים, כחלק מתוכנית טיפול כוללנית. תרופות נוגדות דיכאון (בעיקר SSRIs) נמצאו יעילות בהפחתת תדירות הבולמוסים ובהפחתת הדחף להקיא אצל אנשים עם בולימיה, וגם משפרות מצב רוח ודימוי עצמי ירוד הנלווים לעיתים קרובות. בבולימיה, פרוזאק (פלואוקסטין) הוא התרופה היחידה המאושרת רשמית, במינון גבוה מהמינון נגד דיכאון. בהפרעת אכילה בולמוסית, תרופות נוגדות דיכאון עשויות לסייע בחלק מהמקרים לשלוט בדחפים ולצמצם התקפים. פריצת דרך חשובה התרחשה כשליזדקסאמפטמין (Vyvanse) – תרופה לטיפול בהפרעת קשב – אושרה כתרופה הראשונה ייעודית לבינג’ אטינג דיסאורדר (BED) בארה”ב. תרופה זו מפחיתה דחפים כפייתיים לאכילה (על ידי השפעה מווסתת על מנגנוני קשב ודחף), אך יש להשתמש בה בזהירות ותחת מעקב פסיכיאטרי, והיא אינה תחליף לטיפול פסיכולוגי ותזונתי. במקרים של חרדה גבוהה סביב אוכל, תרופות נגד חרדה יכולות להינתן זמנית. עבור מטופלים עם דיכאון קליני נלווה, טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון משפר לא פעם גם את שיתוף הפעולה בתהליך הטיפול בהפרעת האכילה.

• טיפול רפואי בהשמנת יתר משולבת בהפרעת אכילה: אצל מטופלים הנמצאים במצב של השמנה מסוכנת (למשל BMI מאוד גבוה עם סיבוכים בריאותיים) ובמקביל סובלים מהפרעת אכילה, מציבים דילמה טיפולית: מצד אחד יש צורך לטפל בהשמנת היתר, מצד שני דיאטה קפדנית עלולה להחמיר את הפרעת האכילה. במצבים כאלה, לעיתים נשקל שימוש בתרופות להרזיה בליווי צמוד. בשנים האחרונות אושרו מספר תרופות חדשות המטפלות בהשמנת יתר דרך מנגנונים הורמונליים המשפיעים על התאבון (כגון תרופות ממשפחת האנאלוגים ל-GLP-1). תרופות אלו עשויות לסייע בהפחתת תחושת הרעב ובהשתלטות על דחפי אכילה, וכך לתמוך במטופל בזמן שהוא רוכש כלים ברמה הפסיכולוגית והתזונתית. מחקרים ראשוניים אף בודקים שימוש בתרופות אלו לטיפול בהפרעת אכילה בולמוסית עצמה. יש לציין שכל טיפול תרופתי בהשמנת יתר חייב להיות משולב בתמיכה התנהגותית ופסיכולוגית, ובשום אופן לא לבוא במקומה.

• שיקולים בשילוב טיפול תרופתי: לכל תרופה יש תופעות לוואי וסיכונים, ולכן החלטה על טיפול תרופתי בהפרעת אכילה נעשית באופן פרטני. למשל, תרופות מעוררות תיאבון יכולות לסייע במקרי אנורקסיה מסוימים, אך רופא ישקול זאת בזהירות כדי לא לעודד הסתמכות חיצונית או תופעות לא רצויות. תרופות הרזיה אינן מתאימות למי שסובל מאנורקסיה או בולימיה פעילה. אם נשקל טיפול תרופתי, הוא יינתן רק לאחר הערכה מקיפה, ובדרך כלל כאשר הטיפול הפסיכולוגי-תזונתי לבדו לא מספיק או שיש צורך דחוף בשיפור פיזי. בכל מקרה, המטרה היא לשפר את יכולת המטופל להשתתף בטיפול ולחולל שינוי, לא לפתור הכל באופן כימי.

טיפול בהשמנת יתר במבוגרים

כאשר דנים בטיפול בהשמנת יתר אצל מבוגרים, חשוב לאמץ מבט רחב. השמנה נחשבת היום למצב כרוני מורכב, המושפע מגנטיקה, ביולוגיה, סביבה והרגלים – ולא “בעיה אסתטית” או כישלון אישי. לפיכך, הטיפול בה צריך להיות מקיף, הדרגתי ונתמך לאורך זמן. להלן עקרונות מרכזיים של גישות עדכניות לטיפול בהשמנת יתר במבוגרים:

• תוכנית תזונה מאוזנת וברת-קיימא: עברו הימים של דיאטות כסאח שמבטיחות ירידה מהירה. כיום ברור שדיאטה קיצונית מובילה לרוב לעלייה חוזרת במשקל, ואף עלולה לעודד הפרעות אכילה. תחת זאת, ההמלצה היא לעבור לתזונה מאוזנת המתאימה להעדפות האישיות של המטופל, כדי שיוכל להתמיד בה לאורך זמן. תפריט מאוזן כולל שילוב של ירקות ופירות, חלבונים רזים, דגנים מלאים ושומנים בריאים – והפחתה של מזונות אולטרה-מעובדים, משקאות ממותקים וממתקים, אבל ללא איסורים מוחלטים. גישה גמישה זו המכונה לעיתים “תזונה אינטואיטיבית” או “אכילה מודעת” מעודדת את המטופל להקשיב לסיגנלים של רעב ושובע, ולאכול במודעות. למשל, ללמוד להבחין בין רעב אמיתי לבין אכילה מתוך שעמום או עצב, ולהתאים את האכילה בהתאם. לעיתים, שינוי הרגלים קטן – כמו הגשת אוכל בצלחות קטנות יותר, אכילה איטית ללא מסכים, או תכנון ארוחות ושימוש ברשימת קניות – יכול להביא להפחתת צריכה קלורית בלי תחושת מניעה חריפה.

• פעילות גופנית הדרגתית ומהנה: פעילות גופנית היא מרכיב חשוב בירידה במשקל ובשמירה עליו, אך האתגר הוא למצוא דרך להפוך אותה לחלק משגרת החיים ולא לעונש זמני. ההנחיות כיום מדגישות שעל כל אדם למצוא פעילות גופנית מהנה שמתאימה ליכולתו הגופנית. זה יכול להיות הליכה יומית בהדרגה עולות משך וקצב, שחייה, ריקוד, רכיבה על אופניים, אימוני כוח מתונים – העיקר להיות בתנועה. אפילו פיצול הפעילות למקטעים של 10-15 דקות מספר פעמים ביום נחשב מועיל. הפעילות לא רק שורפת קלוריות, אלא משפרת מצב רוח, מפחיתה סטרס (ובכך עשויה להפחית אכילה רגשית), ומשפרת בריאות מטבולית גם ללא ירידה גדולה במשקל. טיפ מעשי: מצאו חבר או בן משפחה להצטרף אליכם להליכות או לאימון – מחויבות משותפת ותמיכה הדדית מעלות את ההתמדה וגם הופכות את הפעילות לחוויה חברתית נעימה.

• שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות סביב אוכל (טיפול התנהגותי): כאן למעשה יש חפיפה עם הטיפול הפסיכולוגי. מטפלים התנהגותיים קוגניטיביים עוזרים למטופלים עם השמנה לזהות מחשבות אוטומטיות שמעכבות שינוי (“ממילא אין טעם, אין לי תקנה” או “אם כבר אכלתי פרוסת עוגה, הלכה הדיאטה לגמרי”). המטרה היא לטפח גישת צמיחה ואהבה עצמית – לראות בכל יום הזדמנות חדשה, להבין ש”מעדתי בארוחה אחת” לא מחייב שאר היום לאיבוד, ולסלוח לעצמי במקום להתייאש. טכניקות כמו הצבת יעדים ריאליים (למשל יעד של 5% ירידה במשקל בשלב ראשון, שמשפר כבר את הבריאות, ולא ציפייה בלתי מציאותית לרדת עשרות קילוגרמים במהירות) והתייחסות לכל שינוי חיובי כהצלחה – נלמדות ומחוללות מוטיבציה. לפעמים התהליך כולל גם ניהול יומן מעקב של אכילה, שתייה ופעילות כדי להיות מודעים לדפוסים, או שימוש באפליקציות בריאות.

• התייחסות לגורמים רפואיים: אדם עם השמנת יתר זכאי להערכה רפואית כוללת. לעיתים ישנם גורמים ביולוגיים ברי-טיפול שיכולים לסייע בירידה במשקל: למשל תת-פעילות של בלוטת התריס (הגורמת להאטת חילוף החומרים) הניתנת לטיפול בהורמונים; מצבים כמו תסמונת השחלות הפוליציסטיות בנשים הצעירות; או תופעות לוואי של תרופות (כמו סטרואידים או נוגדי פסיכוזה) שניתן לשנות. זיהוי וטיפול בגורמים אלו משפר את הצלחת הטיפול. במקרים של השמנה חולנית (מורבידית) או כזו שלא הגיבה להתערבויות סטנדרטיות, אפשר לשקול טיפול תרופתי ייעודי להשמנה או אפילו ניתוח בריאטרי (קיצור קיבה). כיום קיימות תרופות מרשם מאושרות לירידה במשקל, הפועלות במנגנונים כמו הפחתת ספיגת שומנים מהמזון, דיכוי תיאבון, או ויסות איזון הסוכר כדי להקטין תחושת רעב. הן יכולות לסייע בהשגת ירידה של 5-10% במשקל בשילוב עם דיאטה, אך מחייבות מעקב רפואי צמוד. ניתוחי קיצור קיבה (שרוול, מעקף וכו’) מוכחים כיעילים מאוד בירידה ניכרת במשקל ובשיפור סוכרת ומחלות נוספות, אך הם אינם פתרון קסם – על המטופל להיות מחויב לשינוי הרגלים לכל החיים, ולעבור הערכה פסיכולוגית טרום-ניתוח לוודא שהוא במצב מתאים. במיוחד, אם יש הפרעת אכילה פעילה, יש לטפל בה קודם לניתוח, שכן התקפי אכילה לאחר ניתוח קיצור קיבה עלולים להיות מסוכנים. צוות רב-תחומי בדרך כלל מעריך זאת.

• מעקב ותמיכה ארוכת טווח: אחד האתגרים הגדולים ביותר בטיפול בהשמנה הוא שימור ההישגים לאורך זמן. גוף האדם “נלחם” בירידה במשקל באמצעות האטת המטבוליזם והגברת תחושת הרעב – מה שגורם לרוב האנשים לעלות חזרה. לכן, התייחסות מודרנית להשמנה מדגישה מעקב מתמשך: לאחר שלב הירידה, יש להמשיך במפגשי תמיכה (בקצב נמוך יותר, אולי פעם בחודש או רבעון) אצל דיאטנית/מאמן בריאות, להצטרף לקבוצות בוגרים של תוכניות הרזיה, או לקבל ליווי אונליין. המטרה היא לתפוס מעידה קטנה לפני שהיא הופכת לחזרה מלאה להרגלים ישנים. גם שינויים בחיים (הריון, מעבר דירה, שינוי עבודה) דורשים לעיתים התאמה מחדש של התוכנית. במידת הצורך ניתן לשלב מחדש התערבויות (למשל, אדם שירד 15 ק”ג ונתקע, יכול בהתייעצות רפואית לקבל תרופה לתקופה קצרה כדי “לתת דחיפה” להמשך הירידה). ראייה כרונית של הטיפול עוזרת למטופלים לאמץ ציפיות מציאותיות – הם מבינים שההתמודדות לא “נגמרת” ביום שמשיגים משקל יעד, אלא שמירה על אורח חיים בריא היא פרויקט מתמשך, ממש כמו ניהול כל מחלה כרונית אחרת.

לבסוף, ראוי לציין כי הטיפול בהשמנת יתר אינו רק במספר על המשקל. המטופלים מונחים להציב לעצמם מטרות רחבות יותר: לשפר את כושר ההליכה, לישון טוב יותר, להרגיש יותר אנרגטיים, להפחית מינוני תרופות ללחץ דם או סוכרת – גם אם המשקל “תקוע” תקופה. אימוץ נקודת מבט של בריאות כוללת ולא רק BMI מאפשר למטופל לחוש הצלחה והתקדמות, מה ששומר על מוטיבציה. גישה אמפתית ומכבדת מצד המטפלים – ללא שיפוטיות או האשמה – חשובה ביותר, שכן תחושת ערך עצמי נמוכה ועייפות מתהליכי הרזיה כושלים בעבר נפוצות בקרב מטופלים אלו.

השמנת יתר בילדים – אתגרים וטיפול

השמנת יתר בילדים מחייבת התערבות רגישה במיוחד, שכן הילדים נמצאים בשלב התפתחותי קריטי פיזית ונפשית. עודף משקל גבוה בילדות עלול להוביל לבעיות בריאות בעתיד (סוכרת נעורים סוג 2, כולסטרול גבוה, הפרעות נשימה בשינה ועוד) וכן להשפיע חברתית ורגשית (לעג בבית הספר, פגיעה בדימוי העצמי). בשנים האחרונות ניכרת מגמה של עליה בשכיחות ההשמנה בילדות, מה שהוביל לגיבוש קווי הנחייה חדשים, למשל בארה”ב, להמליץ על התערבות מוקדמת ואגרסיבית יותר בהשמנת יתר בילדים. עם זאת, גישות אלה עוררו גם דאגה בקרב מומחי הפרעות אכילה, החוששים שהתמקדות יתרה במשקל ובדיאטה בגיל צעיר עלולה להצית התנהגויות אכילה מסוכנות אצל חלק מהילדים. לכן, יש לאזן בין הצורך לטפל בהשמנת יתר בילד לבין הצורך לשמור על בריאותו הנפשית ועל יחס בריא לאוכל ולגוף.

עקרונות מנחים לטיפול בהשמנת יתר בילדים ומתבגרים:

• מעורבות המשפחה כולה: בניגוד למבוגר, ילד לא יכול (וגם לא צריך) לשאת לבדו באחריות לשינוי. ההורים והמשפחה הם גורם המפתח. הגישה הטיפולית רואה בהורים שותפים – לא כשוטרים או מבקרים, אלא כמודל וכמספקי סביבה. משמעות הדבר היא יצירת סביבה ביתית בריאה יותר: קנייה והגשת אוכל מזין בבית, צמצום זמינות חטיפים מפתים, ארוחות משפחתיות קבועות, ועידוד פעילות גופנית משפחתית. למשל, משפחה יכולה להחליט יחד לצאת לפארק פעמיים בשבוע, או לצרף את הילדים לעזור בבישול ארוחה בריאה. חשוב מאוד להימנע מלעשות הבחנה שהילד ה”שמנמן” מקבל מזון שונה משאר בני המשפחה – כולכם מאמצים הרגלים טובים יותר לטובת כולם. זה מנרמל את התהליך ולא גורם לילד לחוש מתויג או אשם. אכן, תוכניות התערבות אינטנסיביות שמשלבות את ההורים בהדרכת תזונה, פעילות והרגלים הראו הצלחה בהפחתת משקל הילדים בצורה בטוחה.

• שפה חיובית ונמנעת מהאשמה: ילדים קולטים כל ניואנס. לכן, יש להיזהר מאוד מהערות פוגעות. הימנעו מלכנות את הילד “שמן” או להעיר “בטון שלילי” על מה שהוא אוכל. במקום זאת, הסבירו על בריאות: “בוא ננסה לאכול עוד ירקות כדי שנהיה חזקים וזריזים יותר”. התמקדו במה להוסיף ולא רק במה לגרוע. למשל: “בואו נמלא חצי צלחת בירקות צבעוניים” במקום “אל תאכל צ’יפס”. שבחו את הילד על מאמציו (“איזה יופי שיצאת לשחק בחוץ היום!”), אפילו אם הירידה במשקל איטית. השתדלו שהמסר יהיה אהבה בלתי תלויה במשקל – שאתם אוהבים וגאים בילד בכל מקרה, ושאתם נעזור לו להיות בריא ושמח, לא משנה מה המספר על המשקל.

• מניעת פיתוח הפרעת אכילה: חלק מהילדים עשויים, בתגובה ללחץ לרדת במשקל, להתפתח דפוסים מסוכנים (כמו לדלג על ארוחות כדי “לרצות” את ההורים). שימו לב לסימני אזהרה כמו ילד שמתחבא כדי לאכול, שמסרב לאכול ליד משפחה, שמפתח פחד ממאכלים מסוימים או עיסוק יתר במשקל. צריך להעביר מסר שהמטרה היא בריאות והרגשה טובה, לא שלמות או רזון קיצוני. לדוגמה, אם נערה ירדה במשקל ומתחילה להיות מאוד אובססיבית, יש להרגיע אותה שלא תצטרך להמשיך ולרדת בלי סוף, ושחשוב גם להקשיב לגוף. איזנו בין עידוד הצלחות לבין השגחה שלא נוצרת קיצוניות חדשה. במקרה הצורך, אל תהססו לערב פסיכולוג ילדים שיסייע לילד לעבד רגשות סביב משקל וגוף באופן בריא.

• פעילות גופנית כמשחק: לילדים קשה לדבוק ב”פעילות ספורט מובנית” אם אינה מהנה. לכן, שלבו פעילות בשגרת הכיף: קפיצה על טרמפולינה, משחקי תופסת, רכיבה על אופניים עם חברים, ריקוד בסלון למוזיקה אהובה, שחייה בקיץ, חוג אומנויות לחימה או ריקוד – כל אלה נהדרים. העיקר הוא לצמצם שעות מסך פסיביות ולעודד תנועה טבעית. תנו דוגמה אישית – במקום ערב רק מול הטלוויזיה, צאו לטיול משפחתי. אם הילד מרגיש שהוא “בעונש” וצריך להתעמל בגלל שהוא שמן, הוא יתנגד. אבל אם הוא נהנה – הפעילות תהפוך להרגל מתמשך.

• מעורבות צוות מקצועי בעת הצורך: במקרי השמנה חמורים אצל ילדים (למשל, BMI מאוד גבוה עם תחלואה נלווית), מרפאות רב-תחומיות להשמנה בילדים מציעות סיוע מקצועי. צוות כזה כולל רופא ילדים אנדוקרינולוג או תזונאי, דיאטנית קלינית, פיזיולוג מאמץ ופסיכולוג. הם יבנו עם המשפחה תוכנית מותאמת ויעקבו לאורך זמן. בקווים המנחים החדשים בארה”ב אף הומלץ לשקול טיפול תרופתי לילדים מגיל 12 וניתוח בריאטרי מגיל 13 במקרי השמנה חולנית – צעדים שמעידים על חומרת המצב בחלק מהמקרים. עם זאת, צעדים כאלה יינקטו רק לאחר הערכה מעמיקה ורק כשכלו הקיצין בשיטות השמרניות, ובהחלטה משותפת עם המשפחה. גם אם יוחלט על תרופה או ניתוח, הטיפול הפסיכולוגי-התנהגותי חייב להימשך במקביל ולתמוך בילד, כדי למנוע השלכות נפשיות שליליות. בשנים הקרובות כנראה נראה טכנולוגיות נוספות (כמו אפליקציות למשחקים שמעודדים פעילות, חיישנים הלומדים את הרגלי הילד וכו’) משולבות בטיפול בילדים, אבל בכל תרחיש הליבה היא חינוך והרגלים טובים בליווי תמיכה רגשית.

עצה להורים: זכרו שאתם המגדלור עבור ילדיכם. עודדו אורח חיים בריא כללי לכל בני הבית – בלי להטיף ובלי לבודד את הילד. עצם העובדה שאתם קוראים ומתעניינים בנושא מצביעה על כך שאתם הורים אכפתיים שרוצים בטובתו. חבקו את הילד במילים ובמעשים, הראו לו שערכו לא נמדד בקילוגרמים, ושאתם כאן כדי לעזור לו להיות בריא ושמח. אם צריך, אל תחששו לבקש עזרה – מרופא הילדים, מדיאטנית ילדים, ממאמן כושר לילדים או מקבוצת הורים במצב דומה. שיתוף ידע ותמיכה הדדית יכולים לעשות הבדל גדול בביטחון שלכם וביכולת שלכם להתמיד.

שילוב גישות ביו-פסיכו-סוציאליות בטיפול

כפי שניתן להבין, טיפול יעיל בהפרעות אכילה ובהשמנת יתר דורש הסתכלות על התמונה המלאה של חיי המטופל – הביולוגיה שלו, הנפש שלו, וההקשר החברתי-סביבתי. זו היא הגישה הביו-פסיכו-סוציאלית. שילוב רגיש של כל ההיבטים הללו מאפשר מענה מקיף ולא חד-ממדי. נמחיש זאת דרך דוגמה:

דמיינו אדם בשם דן (שם בדוי), בשנות ה-30 לחייו, הסובל מהשמנה. דן נאבק במשקלו מילדות. המרכיב הביולוגי: ייתכן שיש לו נטייה גנטית להשמנה – במשפחתו רבים מלאים – וגם ייתכן שחילוף החומרים שלו איטי מהממוצע. בנוסף, שנים של דיאטות יו-יו שיבשו את תחושת הרעב והשובע הטבעית שלו. המרכיב הפסיכולוגי: דן עבר בילדותו אירועי לעג והשפלה בשל משקלו. הוא פיתח דימוי עצמי נמוך ועם השנים החל להשתמש באכילה כנחמה ובריחה מרגשות שליליים. בכל פעם שהוא לחוץ או עצוב, הוא מוצא עצמו זולל ג’אנק פוד וממתקים, לרגע מרגיש טוב ואז מיד מגיעים אשמה ושנאה עצמית. תחושות אלו רק מגבירות אצלו את חוסר השליטה באכילה – וכך נוצר מעגל שקשה לצאת ממנו. המרכיב הסוציאלי-סביבתי: דן חי בסביבה שמקדמת השמנה – שעות עבודה ארוכות בישיבה, פרסומות לכל עבר למזון מהיר, ובביתו המורגל לאכול ארוחות גדולות כדי “לחגוג” כל אירוע. גם אשתו וילדיו סובלים מעודף משקל, כך שהרגלי הבית בכללותו לא מעודדים שינוי.

כדי לסייע לדן, יש לבנות תוכנית שנוגעת בכל ההיבטים: רופא ישלול בעיות רפואיות (למשל יבצע בדיקות דם, יבדוק את בלוטת התריס). דיאטנית תעבוד איתו לבניית תפריט מסודר שלא יגרום לו לחוש מקופח, ותמליץ אולי על נסיונות במתכונת תזונתית המתאימה לו (למשל תזונה דלת פחמימות אם הוא מגיב טוב בכך, או צומות לסירוגין מבוקרים – בהתאם למה שיתאים לאורח חייו ולביוכימיה שלו). הפסיכולוגית תלמד אותו לזהות מתי הוא אוכל מתוך רגש, ולפתח מנגנונים חלופיים לפריקת מתחים – כגון יציאה להליכה בזמן כעס, תרגול נשימות, או כתיבת יומן כשהוא עצוב. במקביל, היא תעבוד איתו על הערכה עצמית: להפריד בין הערך שלו כאדם לבין משקלו, לטפח בו חמלה עצמית, ולהציב מטרות ריאליות לשינוי.

בהיבט החברתי, דן ישתף את משפחתו בתהליך. אשתו אולי תצטרף לפגישות דיאטנית כדי שגם היא תרכוש כלים, והילדים יקבלו חינוך תזונתי בצורה חווייתית (כמו סדנה לבישול בריא לכל המשפחה). אם לדן יש חבר טוב, ניתן לרתום גם אותו – למשל, שיגיעו יחד למכון כושר פעמיים בשבוע לשיעור שהם נהנים ממנו. בנוסף, במסגרת הטיפול ידונו איתו גם בנושאי סטיגמה ודימוי גוף – המטפל יעזור לו לעבד זיכרונות עבר כואבים של הקנטות, ויבנה איתו חוסן נפשי להתמודד עם יחס מפלה שעלול עוד לבוא מצד החברה. ייתכן גם שימליצו לו להצטרף לקבוצת תמיכה עם אנשים במצב דומה, כדי שיוכל לשתף ולקבל עידוד מאחרים שמבינים אותו.

המקרה של דן ממחיש כיצד שילוב הביולוגי, הנפשי והסוציאלי מניב תהליך אינטגרטיבי: הוא מטפל לא רק במה וכמה דן אוכל, אלא בלמה הוא אוכל כך, ומה בסביבתו מעודד או מעכב שינוי. גישה זו מגדילה את סיכויי ההצלחה בטווח הארוך, מפני שהיא מציידת את המטופל בכלים בכל הרבדים – מתרופות (אם צריך) ועד תמיכה רגשית ועיצוב מחדש של הרגלי החיים. מחקרים בתחום מדגישים את הצורך בגישה כוללת שכזו: למשל, בהתייחס לאנשים עם השמנה והפרעת אכילה, נמצא כי התמקדות רק במשקל תוך התעלמות מהרובד הנפשי עלולה להשאיר את שורש הבעיה ללא מענה, ואילו טיפול משולב מפחית גם משקל וגם את תדירות הפרעת האכילה.

לבסוף, הגישה הביו-פסיכו-סוציאלית מזמינה יצירתיות וחדשנות בהתאמת הטיפול לאדם. אחד לאחד אינו דומה – יש מי שמדיטציה או יוגה יעשו פלאים עבורו כנוגדני מתח וממתני אכילה רגשית; לאחר יעזור יותר ליטול חלק בעשייה קהילתית כדי לחזק את ביטחונו העצמי. יש משפחות שמועיל להן לעבור סדנת בישול בריא ביחד. המגוון הרחב של הכלים הטיפוליים, מהדרכה שינה והרפיה ועד טיפול תרופתי ושימוש בטכנולוגיות מעקב – הכל עומד לרשותנו. בגישה רגישה המטפל והמטופל כצוות מנסים, טועים, מתקנים ומוצאים את המתכון הנכון לאותו אדם.

העצמה ונורמליזציה בהתמודדות עם הפרעות אכילה והשמנה

התמודדות עם הפרעת אכילה או עם השמנת יתר היא מסע מאתגר – אולם חשוב להדגיש שהוא בר-אפשרי, ואינכם צריכים לעבור אותו לבד. חלק מכריע בתהליך ההחלמה הוא העצמה של המתמודדים ונרמול החוויות שלהם. מה פירוש הדבר?

ראשית, להבין שאתם לא לבד. הפרעות אכילה אינן נדירות כפי שנהוג לחשוב – מליוני אנשים בעולם (ונשים וגברים בישראל) מתמודדים עם צורה כלשהי של הפרעת אכילה במהלך חייהם. גם השמנת יתר הפכה בשנים האחרונות למגפה עולמית, עם שיעורים הולכים וגדלים כמעט בכל המדינות. המשמעות היא שהאתגרים, התחושות והקשיים שאתם חווים – חולקים אותם רבים אחרים. הידיעה הזו כשלעצמה יכולה להפחית את תחושת הבידוד והבושה. אין שום דבר “משונה” או “מקולקל” בכם – אתם בני אדם הנמצאים בנסיבות מסוימות, פיזיות ורגשיות, שגרמו להתפתחות דפוסי אכילה מסוימים. זה לא אשמתכם שחליתם בהפרעת אכילה או שעליתם יותר מדי במשקל. כמו שלא היינו מאשימים אדם שהתפתח אצלו סוכרת, כך אין מקום לאשמה בהתמודדות עם בולימיה, אכילה כפייתית או השמנה.

שנית, לטפח תקווה ואמונה ביכולת לשינוי. אחת המלכודות הנפשיות של הפרעות אכילה והשמנה כרונית היא הייאוש – “אין מוצא, לעולם לא אבריא” או “ניסיתי כבר הכל ותמיד נכשלתי”. דווקא כאן חשוב מאוד לשמוע סיפורי החלמה ולעבור תהליך של העצמה. אנשים כן מחלימים מהפרעות אכילה, גם אחרי שנים רבות. מחקרים ארוכי-טווח מראים ששיעורי ההחלמה יכולים להגיע לכ-50-60% ואף יותר, במיוחד עם טיפול הולם. גם מי שלא “מבריא לחלוטין” יכול בהחלט ללמוד לנהל את ההפרעה כך שאינה מנהלת אותו – להפחית מאוד את תדירות ועוצמת התסמינים ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים. בדומה, רבים מצליחים לרדת במשקל באופן בריא ולשמור על ההישגים, או לפחות לשפר פרמטרים בריאותיים ולהרגיש טוב יותר. התמקדו בצעד הבא, לא בדרך שנותרה. כל שינוי חיובי קטן הוא ניצחון. למשל, היום אכלתם ארוחת בוקר לראשונה מזה זמן רב – מצוין, זו התקדמות. הצלחתם לעצור התקף אכילה אחד מתוך שלושה השבוע – זו התחלה מבורכת. ההצלחות הללו הן אבני בניין שמצטברות ויוצרות שינוי גדול.

נורמליזציה של ההתמודדות פירושה גם להפחית את הסטיגמה והסודיות סביב הנושא. חשוב לדבר בגלוי (במידה שנוח לכם) עם אנשים תומכים על מה שעובר עליכם. לפעמים, לשתף חבר או קרוב שאתם סומכים עליו בכך שאתם נאבקים עם אכילה רגשית, יכול להביא להקלה עצומה – ואולי תגלו שגם הוא או היא חוו משהו דומה. במקומות עבודה ובבתי ספר, הולך וגובר המאמץ לחנך לגבי הפרעות אכילה ושמנה, ולעודד אנשים לפנות לטיפול ללא בושה. ככל שנשים את הנושאים הללו לאור, כך ניטול מהם את כוחם ההרסני שפועל בחשיכה.

מסרים מעצימים יכולים להיות חלק מה”תרופות” החשובות ביותר להחלמה. במקום קול המבקר הפנימי שאומר “אני כישלון”, למדו להשמיע לעצמכם קול אוהד: “אני אדם בעל ערך שעובר תקופה לא פשוטה, ואני גאה בעצמי על כל מאמץ שאני משקיע בהחלמה”. במקום “לעולם לא אצא מזה”, אמרו: “יש לי את הכוחות לשנות, אני ראוי לעזרה ותמיכה, ואפשרות חדשה נפתחת בפניי בכל יום”. רבים מגלים שבאמצעות ההתמודדות עם ההפרעה, הם למעשה מפתחים כישורי חיים חשובים מאוד – מודעות רגשית, כוחות התמודדות, חוסן מנטלי, ואמפתיה לאחרים. במובן זה, המשבר הופך להזדמנות לצמיחה אישית.

חשוב גם לחגוג את עצמכם בנפרד מהמשקל ומהאכילה. טפחו תחומי עניין, חוגים, חברויות ופעילויות שנותנות לכם סיפוק ושמחה שאינם תלויים במראה או באוכל. ככל שזהותכם ועולמכם הפנימי יהיו עשירים ומגוונים יותר, כך הפרעת האכילה תופסת פחות מקום. למשל, אם תמיד אהבתם לצייר או לנגן – חזרו לכך, צרו לכם “אזורי הצלחה” שבהם אתם מרגישים טוב ומוערכים. זה יסייע בבנייה מחדש של ערך עצמי חיובי.

ולמי שסיים לקרוא מאמר מקיף זה: קחו נשימה עמוקה. ייתכן שהמידע רב ומרובה חלקים, אך כל מה שנאמר כאן מסתכם במסר ברור – יש תקווה ויש עזרה. אם אתם או אדם יקר לכם מתמודדים עם הפרעות אכילה או השמנת יתר, פנו ללא חשש לייעוץ מקצועי. אנשי מקצוע בתחום (פסיכולוגים, פסיכיאטרים, דיאטניות, רופאים) פועלים היום בגישה לא שיפוטית, מתוך הבנה מדעית עמוקה, ובהרבה חמלה. מגיע לכם לקבל תמיכה ולהרגיש טוב עם עצמכם. החלמה היא תהליך שלוקח זמן, עם עליות ומורדות, אבל אתם מסוגלים לו.

שיתוף ותמיכה: ידע הוא כוח – אנא שקלו לשתף את המאמר עם אחרים שיכולים להפיק ממנו תועלת. ייתכן שיש בסביבתכם מישהו שמתמודד בשקט עם בולימיה, עם אכילה כפייתית או עם משקל עודף ומתבייש לדבר – וקריאת הדברים תגרום לו להרגיש מובן ולחפש עזרה. כולנו כחברה מרוויחים כשאנחנו מפיגים סטיגמות ותומכים זה בזה במסעות לשיפור הבריאות. אתם מוזמנים גם להגיב, לשאול שאלות ולהמשיך את השיח החשוב הזה – בין אם עם מומחים ובין אם בקהילות תמיכה ברשת. יחד ניצור סביבה שבה בריאות נפשית וגופנית הולכות יד ביד, וההתמודדות עם הפרעות אכילה והשמנה תהפוך ממקור לבושה – להזדמנות להתקרב, לצמוח ולהתחזק.

המסע לשינוי אולי מאתגר, אבל אתם לא לבד בו – ויש אור בקצה המנהרה. 👥💚 שתפו את הידע, פתחו לבבות, והאמינו בכוחכם ובכוחם של יקיריכם להבריא ולהרגיש שלמים ומועצמים.

מקורות מידע: מבוסס על ספרות מקצועית ומחקרים עדכניים, ביניהם הנחיות קליניות לטיפול בהפרעות אכילה בקרב בעלי משקל גבוה, מחקרי אורך על הסיכון שבהגבלת תזונה קיצונית בקרב נוער עם עודף משקל, נתוני שכיחות של הפרעות אכילה (BED ועוד) בקרב אוכלוסיות שונות, וממצאים לגבי יעילות טיפולים פסיכולוגיים, תזונתיים ורפואיים מתקדמים (כגון תרופות וגישות כירורגיות חדשות) כפי שדווחו בספרות הרפואית. כל הנתונים מחמש השנים האחרונות ועודכנו לתאריך כתיבת המאמר. אנו ממליצים להתעדכן באופן שוטף דרך מקורות אמינים כדוגמת ארגוני בריאות הנפש, עמותות מתמחות בהפרעות אכילה, ומאמרים מדעיים reviewed peer (שפורסמו בשנים 2020–2024), כדי להמשיך ולהעמיק את ההבנה בנושא חשוב זה.

הערה: תוכן זה נכתב בלשון רבים (זכר) מטעמי נוחות וכוללניוּת, אך פונה כמובן לכל המגדרים. אם זיהיתם בעצמכם או ביקיריכם חלק מהתיאורים במאמר, עודדו פנייה לעזרה. אין בכך כל בושה – להפך, זו צעד אמיץ ראשון לקראת חיים בריאים ומאושרים יותר.*

מזהים את הסימנים אצל אדם קרוב? מעוניינים להתייעץ עם איש מקצוע מומחה בהפרעות אכילה?
התקשרו אלינו עכשיו – ההתיעצות עם מומחה ללא התחיבות

מעוניינים בייעוץ או הכוונה בנוגע לאבחון רגשי? כתבו לנו ונשמח להציע מידע נוסף או לעזור בקשר למומחים באזורך.

** חשוב לציין: מאמר זה מיועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. אם אתם חווים קשיים עם אכילה רגשית, פנו לאיש מקצוע מוסמך. **

מה אתם יכולים לעשות כבר עכשיו?

אם המאמר הזה עורר בכם רצון לפעול, אל תעכבו את השחרור שלכם. פנו היום למומחה בתחום בריאות הנפש או הצטרפו לקבוצת תמיכה. העתיד שלכם בידיים שלכם – התחילו לשחרר את העבר ולהגשים את החלומות שלכם כבר היום!

מטפלים ופסיכולוגים מומלצים

מחפשים פסיכולוג מומלץ? רוצים להתייעץ עם מומחה?

התקשרו אלינו עכשיו – לחצו על הקישור> צור קשר

סוגי טיפול מומלצים ויעילים:

טיפול רגשי / טיפול פסיכולוגי
פסיכותרפיה
טיפול CBT (קוגניטיבי התנהגותי)
טיפול EMDR
טיפול בהבעה ויצירה
טיפול זוגי
טיפול במוסיקה
טיפול באומנות
טיפול בתנועה

ועוד

למידע נוסף לגבי בחירת מטפלים ופסיכולוגים מומלצים לחצו כאן.

מטפלים ופסיכולוגים מומלצים – מדוע מומלץ לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי במרכז רימון?

איתור פסיכותרפיסט או פסיכולוג מומלץ מתאים הינה משימה קשה ומבלבלת, לרוב, קשה מאד לדעת לאן לפנות, מהיכן להתחיל ומי המטפל המתאים ביותר. אין חוקים או תקנות ברורים בנושא טיפול פסיכולוגי/טיפול רגשי ובכל וכל אדם עלול להציג עצמו כמי שעוסק בטיפול ובפסיכותרפיה, גם אם לא קיבל את הכשרתו ורכש ניסיון במוסדות הרלוונטים והמקובלים.
כיום בעידן האינטרנט ונגישות המידע הרבה כל כך, ניתן בקלות למצוא אנשים וגופים המפרסמים את עצמם כמומחים לטיפול פסיכותרפי ולעיתים קרובות גם מבטיחים הבטחות לטיפול קצר / יעיל וכו.
באין חוקים ותקנות ברורים, יש לבדוק לעומק את הכשרתו וניסיונו של המטפל המוצע. ישנם מקצועות טיפוליים והם היחידים המורשים לספק טיפול רגשי / פסיכולוגי. אנו במרכז רימון עוזרים באיתור והפניה למטפלים מתאימים.
אנו עורכים מיונים למטפלים שמציגים מועמדותם, בודקים את הכשרותיהם, מקפידים על עבודה בצורה אתית ומקצועית ועמידה בדרישות המקצוע והאיגוד המקצועי הרלוונטי. אנו עושים מאמצים גדולים לאתר מטפלים בעלי גישה אנושית, בעלי ניסיון והכשרות רלונטיות וכן לעזור בהתאמת המטפל, למשפחה או למטופל.

השירות ניתן לפונים / מטופלים ללא עלות וללא כל התחייבות. מרכז רימון שומר על רמה מקצועית גבוהה ולא מתפשר בסטנדרטים בקבלת מטופלים אליו.

מעוניינים להתייעץ עם פסיכולוג או פסיכותרפיסט מומלץ לטיפול פסיכולוגי?

הגעתם למקום הנכון!

מרכז רימון – מתאימים לך מטפלים מומלצים

בפריסה ארצית

התקשרו אלינו עכשיו – לחצו על הקישור להתיעצות והתאמת מומחה בויסות רגשי ילדים > צור קשר

_______________________________________________________________________________________________